ביום השביעי

בו לא נדבר על זה
כי בו שבת מכל מלאכתו.
ואנחנו שונא ושנואה
כל אחד בשתיקתו.

אתה איש, אני אישה.
הוא קדוש ואני קדשה
הדום לרגליך, ככתוב בספר:
הנני שלך עפר ואפר.
גם כסות לי אתה – גם כסת.
מדי שבת על המרפסת
נשב משמימים עוטי שתיקה
ואין בינינו אלא מועקה.

ואני כבר קמוטה ועיניך כבות,
ופרצי תשוקתך – יידעונים ואובות.
והוא שלא חש – לא חש,
כי ביום השביעי שבת ויינפש.